השאיפה הגאולית היא שאיפה לחיים של יציבות, לתנועה מתמידה וקבועה אל הקב"ה, לחיים שאין בהם הפתעות ומהפכים.
אלא שמבט ריאלי על המציאות מגלה שלא תמיד יש אופק, לא תמיד אפשר פשוט לנוע קדימה, פשוט להמשיך להיבנות - לפעמים נתקעים.
במקום שבו נתקענו, יש מבוי סתום - אנו זקוקים למהפך, אנחנו זקוקים לכח מתפרץ שיפרוץ משהו חתום. איך מכילים את הדיסוננס שבין השאיפה והבקשה ליציבות והתמדה, ובין הבקשה שלא להיתקע? איך נשארים פתוחים לאפשרות של היפוך ולאמונה שהוא עשוי להיות חלק מתנועה של בניה ולא של תחליף והחלפת הדרך הקודמת?
נהנים מהתוכן? רוצים להיות מחוברים לכל התכנים החדשים כשהם חמים מהתנור?
לעוד תכנים שלנו - הרשמו לערוץ היוטיוב או חפשו אותנו ב:
אתר הישיבה ◄ [ Ссылка ]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ שלנו - קבוצה שקטה עם קישורים לתורת הישיבה ◄ [ Ссылка ]
לעמוד הפייסבוק ◄ [ Ссылка ]
לתרומה לישיבה ◄ [ Ссылка ]
