מאת הגאון רבי דוד הירשמן לאחר שהזדעק העם, נשלח נביא המבטיח לעם ישועה.בעקבות זאת, מלאך ה' מופיע ומתיישב תחת עץ האלה באחוזת משפחת גדעון. המלאך נגלה לגדעון בשעה כשעסק בדייש במחתרת מפחד המדיינים: "חביטת חיטים" בגת, ולא בגורן כמקובל.
המלאך מברך את גדעון לשלום כמנהג אותה תקופה: "..ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל." (שם, ו', י"ב). ברכה שכזו מוזכרת גם במגילת רות המתארת את אותה תקופה, בפניית בועז לקוצרים (רוּת, ב' ד').
גדעון משיב בטענה כלפי המלאך במרירות על נטישת ה' והשעבוד למדיין: "וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן" (שופטים ו', יג). בכך הוא מזכיר בספקנות את דברי הנביא שהופיע והבטיח ישועה.
המלאך אומר לגדעון שיש בכוחו הוא, להושיע. לעומתו, טוען גדעון לחולשה ואי-התאמה לתפקיד: "..הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי." (שם, ו', ט"ו). המלאך מחזקו בהבטחה כי ה' יהיה עימו.
גדעון דרש מהמלאך שיוכיח לו כי אכן מלאך ה' הוא. המלאך, בתגובה, שלח אש במאכלים שהגיש לו גדעון. דרישה של גדעון לאותות נוספים חוזרת, ערב היציאה למלחמה.
גדעון מקבל את אותות וחושש כי ראה מלאך ה' פנים אל פנים, והמלאך מרגיעו. סיפור דומה של קבלת השליחות על ידי התגלות מלאך, החשש מראיתו והעלאת מנחה, מסופר על מנוח אבי שמשון.
המלחמה בבעל
בעקבות גילוי המלאך, ודברי ה' באותו לילה, בונה גדעון מזבח לה'. גדעון יוצא בחשש, בלילה (ולא ביום) עם עשרה מאנשיו והורס את מזבח אביו, שהיה כהן בעל, וכורת את העץ המקודש לאשרה שננטע לידו. הוא שוחט את שני הפרים המקודשים לבעל ומעלה אותם קורבן לה'.
בבוקר, באו מאמיני הבעל אל יואש אבי גדעון, וביקשו להרוג את גדעון. אך יואש אמר להם בערמומיות ובאירוניה, שאם גדעון חטא לבעל, יהיה זה הבעל שינקום בו, ולא הם.
מאז, יואש אביו שינה את שמו של גדעון ל"'ירובעל'": כלומר, שהבעל יריב עימו.
המלחמה במדיין
"מבחן השתייה" איור, 1908
"גדעון בוחר את 300 הלוחמים" בציור של גוסטב דורה, 1866
"מערת גדעון" ממנה נובע מעיין חרוד, שם על פי המסורת ערך גדעון לבני ישראל את מבחן "המלקקים"
הכרזת המלחמה וגיוס
מדיין, עמלק ובני קדם התאספו וחנו בעמק יזרעאל.
נאמר כי "רוח ה' לבשה את גדעון", הוא תקע בשופר, ומשפחתו הצטרפה אליו. כמו כן, קרא לעזרה במלחמה במדיין את שבטו, מנשה, ואת השבטים הצפוניים של ישראל.
הוא אסף 32 אלף לוחמים, מבני מנשה, אשר, זבולון ונפתלי להילחם.
בכתוב נירמז, כי תחילה ניסה גדעון למגר את המדיינים החונים בעמק יזרעאל על ידי התקפה כפולה של שבטי הגליל (אשר, זבולון ונפתלי) מצפון ובני-מנשה מדרום (שם, ו', ל"ה). אולם מהלך זה נכשל, כניראה, ואחי גדעון שעמדו בראש שבטי הצפון נהרגו בתבור (שם, ח', י"ח). [1]
גדעון ממקם את מחניהו בעין חרוד, ומחנה מדיין מצפון לו, בגבעת המורה בעמק.
