חג החנוכה מזכיר לנו שאנו בעצם חונכים מקדשים מידי פעם, מקימים בתים וסביבות ומאפשרים שיתמלאו באור ובשמחה. בשנים האחרונות נספגה אלינו ההבנה שבית ספר
נחנך מספר פעמים , פעם בתכנון במצגות עם ההדמיות המפתות , פעם עם סיום הקמתו ובניחוחות צבע טרי, ופעמים נוספות כאשר הוא לובש את האמצעים הנחוצים לו
לצורך קיום הלמידה החינוך והחיים . התבוננות כנה שלנו גילתה שלאחר ההדמיות וגזירת הסרט בית הספר נעזב לנפשו ומבחינת מימוש והגשמת ההבטחה התכנונית
הוא עלול להיקלע למשבר של ממש , כאשר מגיע צוות שלא ידע ולא היה מעורב בחזון ההקמה ונותן פרשנות לסביבה שהוא מקבל באופן שקוטע המשכיות שיכולה להתקיים בין רעיון לחיים עצמם .
וכך אנו כאדריכלים עלולים להיות כאלה שרק עוסקים בשיח פנימי בין רעיון לרעיון ולא בשיח בין רעיון למציאות .לכן מזה כשלוש שנים אנו עוסקים במקביל לתכנון והפיקוח השוטפים גם במחקר ופיתוח ייחודי ששואל איך אנו מחברים רעיון למציאות , איך מחברים פדגוגיה לאדריכלות . אחד הדברים שאנו מזהים כמרכזיים הוא הצורך בהמשכיות הנוכחות שלנו בבית הספר לאחר גזירת הסרט , ליווי הרך הנולד מתוך הבנה שבלידתו בעצם הסיפור האמיתי מתחיל, החיבור של רעיון לחיים עצמם , כפי שהם , לא מעמדה של אנו נלמד את כולם מהם החיים עצמם , אלה ממקום צנוע שמציע ללמוד יחד עם הצוות והתלמידים
את מה שחסר ולהביא אותו .
לפני כשנתיים וחצי נחנך המבנה החדש של בית ספר יסודי בראש העין בתכנון משרדנו , בעוברו דרך ימי המלחמה החליט בית הספר ששמו ינציח את אל"מ אסף חממי , בן העיר שנפל בשביעי לאוקטובר . יש לנו הזכות ללוות אותו הרבה מעבר לגזירת הסרט עמוק אל תוך חיי היום יום שלו . מנהלת בית הספר גל לוי היא שותפה ומובילה של דרך זו , בזכות אמונתה בכוחו של המרחב הפיזי להשתתף ובזכות אמונתה בשיתופי פעולה ובאנשים
שעובדים יחד כדי לקדם מטרה.
הסרטון שהבאנו היום הוא שונה , אין כאן רק צילומים נוצצים של מבנה חדש ויפה יש גם הרבה פנים של אנשים , הרבה סיטואציות אנושיות ודרך עם הרבה אמון ונחישות . מבית ספר זה ועוד שכמותו באשקלון ובאופקים (עליהם גם נספר בעתיד ) אנו לומדים לחבר רעיונות אדריכליים חינוכיים ופדגוגים למציאות .
